פסק-דין בתיק ת"א 1234-01

            מבוא

1.         בפניי תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") בגין תאונה שאירעה למר עו'ל אחמד, יליד 1983 (להלן: "התובע") ביום 11/11/01.

2.         בין הצדדים התעוררה מחלוקת לעניין אחריות הנתבעות או מי מהן לפיצוי התובע, וביום 01/10/09 הוגש על ידי הצדדים הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, לפיו האחריות לפיצוי התובע תחולק בין הנתבעות כדלקמן: סהר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 3") התחייבה ואף שילמה לתובע סך של 100,000 ש"ח. יתרת הפיצוי תחולק בין אריה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2") וקרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "הנתבעת 4") בחלקים שווים.

3.         לנוכח הסכם הפשרה, שהסדיר את שאלת החבות, נותרה במחלוקת אך שאלת גובה נזקיו של התובע בתאונה נשוא התביעה.

4.         בישיבות ההוכחות שהתקיימו ביום 20/09/10 וביום 15/12/10 נשמעה עדות התובע. כן נחקרו ד"ר בועז וולר, המומחה בתחום הנוירולוגי, ופרופ' אהוד קליין, המומחה בתחום הפסיכיאטרי, על חוות דעתם.

            מהות הפגיעה

5.         מהתיעוד הרפואי שהומצא עולה, כי התובע נפגע בתאונה פגיעה רב מערכתית, בעיקר בראשו ובפניו, ואיבד את הכרתו. צוות מד"א אשר הוזעק למקום התאונה ביצע פעולות החייאה והנשמה ודאג לפינויו של התובע לחדר המיון בבית חולים רמב"ם, כשהתובע מונשם וללא הכרה.

            התובע אובחן בבית חולים רמב"ם כסובל מפגיעה רב מערכתית עם פגיעות בראש, בבטן, בגפיים ובלסת. במהלך אשפוזו בבית החולים בוצעה לתובע בדיקת C.T, אשר הדגימה הימופנאויומוטורקס, שברים בצלעות וקונטוזיה מוחית. כן אובחן נזק מוחי דיפוזי אקסונלי ודימום סובדורלי בין ההמיספרות. ב-C.T בטן אובחן דימום תוך בטני וקרעים בטחול. בצילומים באגן אובחנו שברים באגן, שבר בראמוספוביס ושבר במנדיבולה. התובע נותח באופן דחוף ובוצעה כריתה של הטחול, וכן הוכנס נקז לבית החזה וצנתר למדידת לחץ תוך גלגלתי. כן בוצעו ניתוחים על ידי כירורג פה ולסת לקיבוע הלסתות. התובע אושפז בבית חולים רמב"ם במחלקה הנוירוכירורגית, כשהינו מחוסר הכרה ומונשם. במהלך האשפוז התעורר התובע ונשם עצמאית, ובסך הכל שהה התובע באשפוז למשך כחודש ימים.

            ביום 12/12/01 הועבר התובע באמצעות אמבולנס להמשך טיפול ואשפוז ביחידה לטיפול שיקומי לנפגעי ראש בבית חולים לוינשטיין ברעננה עד ליום 12/02/02. בתחילה אושפז התובע במחלקה לטיפול נמרץ ואולם בהמשך אשפוזו עבר למחלקה 5, השתתף בתוכנית שיקומית אשר הביאה לשיפור במצבו. לקראת השחרור דווח, כי התובע סובל מסימני צד קלים משמאל, היעדר הפרעה שפתית וחשיבה קונקרטית ונוקשה.

            לאחר שחרורו של התובע מבית חולים לוינשטיין הרבה התובע להתלונן על כאבי ראש. בדיקת EEG שבוצעה ביום 14/10/02 פוענחה כתקינה ובבדיקת C.T שבוצעה שבתאריך 01/02/05 דווח על הרחבת חדרי המוח יותר מימין ללא עדות לנזק לרקמת המוח.

            בתאריך 24/05/05 נבדק התובע בחדר המיון במרכז הרפואי "העמק", עקב דיווח על התעלפות. לאחר מכן, נבדק התובע על ידי נוירולוג, ד"ר מסאלחה, אשר התרשם שהמדובר באפילפסיה והתובע קיבל טיפול תרופתי בהתאם.

            התובע היה במעקב אורטופדי, פה ולסת, א.א.ג ואף בטיפול נפשי, אובחן כסובל מ-EMOTIONAL LABILITY, על רקע אורגני וקיבל טיפול תרופתי תואם.

            הנכות הרפואית

6.         מעיון בתיק עולה, כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה לתובע נכות בשיעור של 10% בגין כריתת טחול.

7.         בית המשפט מינה 3 מומחים להערכת נכותו הרפואית של התובע.

8.         בתחום האורטופדי מונה פרופ' משה רופמן, אשר בדק את התובע ביום 16/11/05 וחיווה דעתו, כי בעקבות התאונה לא נותרה לתובע נכות אורטופדית קבועה, שכן השברים בעצמות הפוביס, שנראה כי היו ללא תזוזה, התחברו ולא הותירו בעיה שמלווה בנכות. כן ציין פרופ' משה רופמן בחוות דעתו כי אין הגבלה בתנועות במפרקי הירך, אורך שתי הרגליים שוות וגם בצילומים נראה כי אין פגיעה במפרקי האגן.

            פרופ' משה רופמן ציין בחוות דעתו, כי הליכתו ההססנית והאיטית של התובע אינה קשורה עם בעיה אורטופדית ואם בכלל, יש לשייכה לחבלת הגולגולת ולנזק הנוירולוגי.

9.         בתחום הנוירולוגי מונה ד"ר בועז וולר, אשר בדק אף הוא את התובע ביום 16/11/05. ד"ר בועז וולר ציין בחוות דעתו כי התובע נפגע בחבלת ראש קשה עם איבוד הכרה שהצריך הנשמה. כן ציין המומחה, כי בבדיקת C.T נמצאה עדות לנזק מוחי דיפוזי אקסונלי, כאשר בבדיקה שנעשתה לאחר שהתעורר היו סימני צד קלים משמאל.

            המומחה ציין כי בבדיקתו אובחנה חולשה ספסטית מינימאלית ברגל שמאל, ואשר בגינה יש להכיר בנכות בשיעור של 10% בגין חולשה ברגל שמאל, לפי סעיף מותאם 32(1) א I.